ארמון מוגושואיה (ברומנית: Palatul Mogoșoaia)

זה מערך של מבנים היסטוריים בכפר מוגושואיה, על גדות אגם מרהיב ביופיו, במרחק של כ-15 קילומטרים ממרכז בוקרשט. מערך המבנים כולל את הארמון עצמו,

החצר שלו עם מגדל התצפית, בית התבשיל, בית האורחים, בית הקירור, אחוזת הקבורה והכנסייה "גאורגה הקדוש", הסמוכה לחומות החצר. הארמון הוא דוגמה של אדריכלות חילונית בסגנון ברנקובאני.

בעבר הקרקע הייתה של אלמנת הבויאר "מוגוש" ובצורה הרומנית "מוגושואיה" ומכאן שם המקום. קונסטנטין ברנקובאנו התחיל לקנות קרקעות באזור כבר ב-1681. לא ידוע מתי התחילו העבודות על הארמון אך ידוע מתי הסתיימו, ב-20 בספטמבר 1702, כפי שכתוב על הקיר המזרחי של הארמון.

ב-1714 ברנקובאנו וילדיו הוצאו להורג בקונסטנטינופול וכל רכושו, כולל הארמון, הוחרמו לטובת האימפריה העות'מאנית. הארמון, שנבזז והוצת בעת מעצר בונהו, עבר הסבה לשימוש כפונדק. שטפאן קנטאקוזינו, מי שהלשין על ברנקובאנו, פדה את הארמון מידי העות'מאנים, אך ב-1716 הודח בעצמו מכהונתו כשליט ולאכיה, נעצר, הובל לקונסטנטינופול והוצא להורג. הארמון הגיע לידיו של הבאן הגדול, קונסטנטין השלישי ברנקובאנו, נכדו של בונה הארמון.

בתקופת המלחמה העות'מאנית-רוסית (1768–1774) שוב בזזו העות'מאנים את הארמון, כי בעליו, באותה עת, ניקולאה ברנקובאנו, צידד ברוסים. בתקופת טודור ולדימירסקו הפנדורים שרפו ובזזו אותו. ב-1911, כשג'אורג'ה-ולנטין ביבסקו קנה את הארמון הוא היה הרוס ובמהלך מלחמת העולם הראשונה הופצץ. הארמון נקנה על ידי ביבסקו כמתנת נישואין לרעייתו הטריה, מרתה ביבסקו והיא דאגה לשיפוצו.

האחוזה הועברה לרשות המדינה ב-1960 ושימשה כמוזיאון. בשנות השבעים סגר אותה הנשיא צ'אושסקו והחרים את הריהוט לשימושו. כיום משמש הארמון כמוזיאון. הארמון מוקף בחומה ומסביב לה מדשאות וגן גדול. הנסיך ג'אורג'ה ואלנטין ביבסקו קבור באחוזה, בכנסיה קטנה ולבנה משנת 1688 הנמצאת בסמוך לכניסה לשטח הארמון ובסמיכות לכנסיה קבורים בני משפחתו, צלבים גדולים מוצבים על הקברים.