העיר בוקרשט

    בוקַרשט היא עיר הבירה והמרכז השלטוני-המדיני, הכלכלי, התעשייתי והמסחרי של רומניה.
    בתחילתה העיר הייתה בירתה של נסיכות ולאכיה
    בוקרשט שוכנת בדרום-מזרח המדינה, בחבל מונטניה, (ולאכיה), על גדות נהר הדמבוביצה ופחות מ-70 ק"מ מצפון לדנובה.

    בוקרשט היא עיר הבירה העשירית בגודלה, לפי מספר תושביה, בין ערי הבירה של ארצות איחוד אירופה. במטרופולין של בוקרשט נמנו ב2011 מעל ל 2 מליון תושבים.
    שטחה - 228 קמ"ר. לפי מספר התושבים בגוש בוקרשט רבתי המורחב הכולל גם ערי שינה מסביבה, בוקרשט היא המטרופולין השלישי בגודלו בדרום-מזרח אירופה, אחרי איסטנבול ואתונה.

    העיר מוזכרת לראשונה בשנת 1459. החל ממחצית המאה ה-17 הייתה לבירת נסיכות ולאכיה, ובין השנים 1859–1862 שימשה יחד עם יאשי שבמולדובה כבירת "הנסיכויות המאוחדות" הרומניות. החל משנת 1862 העיר נעשתה הבירה היחידה משהוכרה רומניה כממלכה. משלב זה בוקרשט הייתה למרכז חיי התרבות, הדת, האמנות, הכלכלה והמדע של האומה הרומנית וחלון הראווה שלה כלפי העולם. הסגנון האדריכלי האקלקטי של מרכז העיר והאליטה הרומנית בעלת היומרות הפרנקופוניות בעשורים הראשונים של המאה ה-20, היו הסיבות לכך שכונתה "פריז הקטנה", או "פריז של מזרח אירופה". חלק מבנייניה ההיסטוריים המרשימים נבנו על ידי אדריכלים צרפתיים או שווייצרים - אולם הקונצרטים הייצוגי "האתנאום", ארמון הבנק לחסכונות (ראו בתצלום משמאל) וארמונות נוספים. לא זו בלבד אלא שמוטיבים ארכיטקטוניים פריזאיים שולבו בחזותה - "שער הניצחון", וכן עיצוב השדרה המרכזית שלה בצורה המאזכרת את ה"שאנז אליזה". ליחידה המוניציפלית של בוקרשט רבתי יש מעמד מקביל לזה של מחוז נפרד והיא מחולקת לשישה סקטורים מינהליים.

    עם הפיכת רומניה לממלכה ב-10 במאי 1881 קצב הבנייה הואץ. בשנת 1883 עבודות תיעול הנהר דמבוביצה עצרו את השטפונות שהיו בעבר מכה אנדמית בעיר.

    אוכלוסיית העיר צמחה באופן משמעותי. האדריכלות הראוותנית והתרבות הקוסמופוליטית של אותה תקופה העניקו לעיר את הכינוי "פריז הקטנה"

    ב-6 בדצמבר 1916 נכבשה העיר על ידי הצבא הגרמני וחצר המלך פרדיננד, הממשלה ושאר מוסדות השלטון, הצבא וחלק מהתושבים ערקו ליאשי, באותו שליש משטח המדינה - בחבל מולדובה - שנשאר חופשי. ב-7 במאי 1918 מעצמות המרכז כפו על רומניה את הסכם השלום בבוקרשט, בתנאים כלכליים ופוליטיים מחפירים. די מהר שינוי המצב בזירה הצבאית והגאו-פוליטית הבינלאומית גרם לחזרת רומניה למלחמה בסוף אותה השנה ולחזרתו של המלך פרדיננד כמנצח ומשחרר הבירה ב-18 בנובמבר 1918. בוקרשט הפכה הפעם לבירת ממלכת רומניה המאוחדת, "רומניה הגדולה".

    אחרי האיחוד עם הממלכה הרומנית של שטחי בסרביה, בוקובינה טרנסילבניה ובאנאט, העיר נהנתה מההתאוששות הכלכלית של השנים 1924 - 1928.

    בתקופה שבין מלחמות העולם פרחו בעיר חיי תרבות ובידור. בשמי בוקרשט זהרו שמות אמנים מפורסמים כמו של המלחין והכנר ג'ורג'ה אנסקו, הפסנתרן דינו ליפאטי, שחקני מיוזיק הול כמו קונסטנטין טנאסה, זמרי שירי עם כדוגמת מריה טנאסה, מבצעי רומנסות ותזמורות צועניות ביניהן זו של הכנר והמלחין גריגוראש דיניקו שעינגו את אוזני מבקרי המועדונים, המסעדות ובתי הקפה האופנתיים.

    ב-19 בנובמבר 1946, באווירה של הפחדה, התקיימו בחירות כלליות שתוצאותיהן זויפו. הודות לזיופים מאסיביים המפלגה הקומוניסטית עלתה לשלטון.

    במשך יותר מעשור תושבי בוקרשט התנסו בגלי טרור ממלכתי וטיהורים מהסוג הסטליניסטי. שנת 1948 הביאה איתה הלאמת רוב רובם של העסקים הפרטיים, סגירת בתי הספר הפרטיים, כולל של הקהילות הדתיות.

    השנתיים האחרונות של שלטון גאורגיו דז' והשנים הראשונות של יורשו בראש המדינה, ניקולאה צ'אושסקו, התאפיינו באווירה משוחררת יותר. הפתיחות המסוימת למערב וכן רפורמה כלכלית מצומצמת מאוד לוותה בגל של פריחה בחיי התרבות בכל המישורים - מוזיקה, שירה, תיאטרון, קולנוע ושאר האמנויות.

    החל משנת 1971, שלטון צ'אושסקו החל להפוך אט אט לדיקטטורה משפחתית שקיבלה השראה מהמשטרים של מאו טסה טונג בסין וזה של קים איל סונג בקוריאה הצפונית. השיא הגיע בסוף שנות השבעים ותחילת השמונים עם קיצוצים קשים באספקת המצרכים הבסיסיים לעם ביחד עם חידוש הדיכוי הפוליטי וביטול חופש הדיבור. במקביל הוטלה צנזורה על כל אפיקי הבידור והתרבות, הוטל חיסכון קיצוני בחשמל עם האפלת רחובות העיר, קיצוב אספקת חשמל לצרכנים וצמצום חמור בהסקת הבתים, גם בשיא החורף.

    בוקרשט סבלה מרעידת אדמה קשה , בערב 1977 התמוטטו כליל מעל ל-30 בניינים גדולים של הבירה ונהרגו 1424 תושבים, מבצע פינוי ההריסות הפך להזדמנות בידי השלטון להפטר מכמה מבתיה בעלי ערך היסטורי ואמנותי של העיר לטובת תוכניות בנייה חדשות. כך קרה למשל עם כנסיית ייני שנמצאה ממול למלון אינטרקונטיננטל. בניינה שנפגע מאוד ברעש פורק לאחר מכן לחלוטין ללא זכר מתוך כוונה תחילה. בהמשך לאותן עבודות פירוק ובנייה שלאחר רעידת האדמה מ-1977, בשנות השמונים נהרסו לחלוטין רחובות רבים ואף רבעים שלמים על בתיהם המצועצעים, על האנדרטאות, המנזרים והכנסיות העתיקות, על מנת לפנות שטח למבנים הגרנדיוזיים .בלט במיוחד גולת הכותרת - בית העם (ארמון הפרלמנט ).

    המהפכה בדצמבר 1989 והשלטון הדמוקרטי שלאחריה -

    בעקבות המרד בעיר טימישוארה ב 16 - 17 בדצמבר 1989 שסילק את ההנהגה הקומוניסטית המקומית, בעזרת התקשורת ותעשיית השמועות התפשטה אש המהפכה גם לבוקרשט הבירה. אספה המונית שכונסה על ידי צ'אושסקו ב-21 בדצמבר 1989 ברחבה לפני בניין הוועד המרכזי של המפלגה הפכה למפגן מחאה. במהלך ימי המהפכה, מאות נורו למוות מידי יורים אלמונים בתוך אנדרלמוסיה שבה לא ידעו מיהו נגד מי. ב-22 בדצמבר הדיקטטור צ'אושסקו, אשתו ועוד שני מקורבים ברחו במסוק מהבניין המרכזי של המפלגה הקומוניסטית בבוקרשט, ונעצרו זמן מה לאחר מכן, נשפטו במשפט מאולתר קצר והוצאו להורג.

    בהדרגה תוך מכשולים לא מעטים קמה דמוקרטיה חדשה עם חילופי שלטון כל כמה שנים ורומניה נוּוטה בזהירות, לפי דעות אחדים מוגזמת, אל החזרה לכלכלת השוק. אחרי המהפכה מ-1989 החלו שלטונות המשטר החדש בשיפוצה ושחזורה של בוקרשט העתיקה. לאחר שנת 2000, בעקבות ה"בום" הכלכלי של רומניה, העיר עברה מודרניזציה ואזורים היסטוריים רבים שוקמו לתפארתם הקודמת. מ-1 בינואר 2008 בוקרשט הפכה לאחת הערים החשובות של האיחוד האירופי.

     (מקור: ויקיפדיה)

     

    More from this employer
    bluetree.ro